תיקשור – לא בבית סיפרנו!

בשעה 2:00 אחר הצהריים, לאחר עוד יום עבודה מתיש ולאחר שבלסו עוגות שוקולד, גבינה וקצפת במסגרת חגיגות יום ההולדת של אחת החברות, הדבר האחרון שעניין את קבוצת המורות בחטיבת הביינים היה גמישותו של המוח האנושי, תיקשורת אינטואיטיבית, או יופיים של החיים בעידן החדש. מבחינתן, החיים היפים היו אמורים להתחיל בשעה ארבע כשיוכלו סוף סוף ללכת הביתה.

אבל בינתיים ישבו המורות בחצי עיגול ובהו בי מרצה על תקשורת אינטואיטיבית בעידן החדש, כשהן מנסות, ללא הצלחה יתרה, להבין דבר וחצי דבר משטף המילים שבקע בגרוני. דקות אחדות לאחר תחילת ההרצאה התברר שמדובר כאן בניגוד אינטרסים בלתי ניתן לגישור – הן רוצות להתפנות הביתה במהירות האפשרית ובמינימום עיכובים, ואילו אני מבקשת להרביץ בהן תורה וללמדן פרק בהילכות העידן החדש. זה לא עבד.
דיברתי אל האוויר במשך כשעה ובסופו של דבר נשברתי.

כאן המקום לומר בכל היושר שאני מרצה מיומנת מאד, שהרציתי כבר בפני מאות ואף אלפי אנשים בכל רחבי העולם, ותמיד בהצלחה רבה, שיש לי את זה, שאני יודעת להחזיק קהל, להצחיק, להלהיב, לרתק. אבל עכשיו התישבתי על כיסא, התבוננתי מותשת בשלושים המשתתפות שהביטו בי מותשות פי כמה, ואמרתי שאני חסרת אונים ושאין לי מושג מה לעשות, שיש לי דווקא המון מה להגיד אבל לא נראה שמישהו מעוניין. את מחצית השעה האחרונה העברנו בשיחה על דא ועל הא, ובחלק הזה אף אחת לא נרדמה.

בעשרה לארבע בדיוק, בעודי מנסה לסגור את ההרצאה, החלו המשתתפים למלא משובים. זה היה רגע ההוצאה להורג. אם עד אותו רגע הן ספגו בצייתנות את המילים הסתומות, עתה נשלפו החרבות וגזר הדין, אות אחר אות, נחרט על גבי הטפסים התמימים למראה. אין לי מושג מה נכתב שם, אבל טוב זה לא היה. אם יש דבר אחד שאני יכולה להעיד על עצמי זה שבהיותי ריאליסטית ומקורקעת אני לא נוטה להשלות את עצמי לשניה. כשזה גרוע זה גרוע ואין שום דרך לייפות את זה.

בצאתי חשתי שעולמי חרב עלי. הפרפקציוניסטית שבי חבטה ללא רחם בנבוט דמיוני (שלא תחשבו שנבוט דמיוני כואב פחות). היא לא אמרה שאני אפס. היא אמרה שאני בינונית, שתמיד הייתי בינונית ושתמיד אהיה. זה לא שאני לא שווה שום דבר, אני דווקא שווה משהו, אבל לא הרבה. קצת. ממש קצת. שזה לא מחזיק מים, שרוב האנשים שווים הרבה יותר ממני. “עתה שערוותך נחשפה ברבים לא נותר לך אלא לקבור את עצמך בעודך בחיים ולסגור עניין”. אמרה הפרפקציוניסטית ואפילו לא המתינה לתגובתי.

תוך כדי נהיגה הביתה צרחתי על אלוהים. “מה אתה רוצה ממני? אה לא יכול להתחשב קצת? לתת לי קצת נחת רוח? התכוננתי, הכנתי מצגת, התלבשתי יפה, באתי בזמן, הייתי נחמדה. מה אתה רוצה?” ואלוהים, כמו אלוהים (או מי שזה לא יהיה מטעמו) דיבר ברורות והסביר לי בסבלנות ובאהבה ובמילים שאינן משתמעות לשתי פנים את שאירע.

כדי שלא להלאות אתכם, הנה בקצרה הסבר מקדים: שמה המקורי של ההרצאה היה “אינטואיציה ותיקשור בעידן החדש”. אבל כאשר ההרצאה עמדה להתפרסם בכתובים פנו אלי נציגי הארגון ומחו על השימוש במילה “תיקשור” וטענו שבארגון מכובד כשלהם אין סיכוי שהם יקדמו הרצאה בנושא הזוי, איזוטרי ולא רציני זה. הם הציעו שנשנה את שם ההרצאה ל”תקשורת בין אישית ואינטואיציה בעידן החדש”, ואני, פתיה שכמוני, אמרתי בטח, למה לא. שם ההרצאה שונה, פורסם, ונקבע מועד.

אבל מה לעשות שאני מתקשרת ולא עוסקת בתיקשורת בין-אישית. תגידו שזה דומה, קרוב, שאפשר להחליק, לעגל פינות. אבל האמת שאי אפשר. שינוי השם גרר שינוי אנרגטי שבהיותי מעגלת פינות ומחליקת קצוות סדרתית, לא הבחנתי בו. במהלך הכנת ההרצאה וגם במהלך ההרצאה עצמה מצאתי את עצמי עושה מאמצים כבירים להתחבא מאחורי המילים “תקשורת בין-אישית” בורחת מנושא התיקשור כמו מאש, ויורה לעצמי, תוך כדי, צרורות ברגליים. רציתי הרצאה מאוזנת, נורמלית, מקובלת, מוסכמת על המכנה המשותף הרחב ביותר, ויצאתי בלא כלום. “פשוט בגדת בעצמך”, מילמלתי באוטו לעצמי “השתפנת, התרפסת, הסכמת שתיקשור זה הזוי, לא רציני, שיתפת פעולה עם משהו שאינך מאמינה בו – והתוצאה בהתאם”.
“ועוד משהו” אמר הנציג מטעמו. “בעתיד, בכל פעם שתשתפני – תחטפי, ולא ממני – אלא ממך”.

אחר הצהריים מצאתי את עצמי צועדת כה וכה מהמחשב למקרר, מהמקרר לחדר השינה, מחדר השינה למקרר ושוב למחשב. לא היה לי מנוח. הרגשתי הרוסה, שדודה, שבורה. ריחמתי וכעסתי על עצמי חליפות. היה שמח.

בערב נקבע לי מבעוד מועד מפגש עסקי. הייתי מעדיפה להישאר בבית ולהמשיך להטביע את יגוני במקרר (מחמת הבושה אני לא מפרטת באיזה פרודוקטים בדיוק), אבל שנים של עבודה רוחנית מעמיקה הניבו, תודה לאל, טיפת כוח נפשי שסייעה לי לצאת מהבית ולהגיע למפגש.
זה היה ערב מדהים. קיבלתי פרגונים מכל עבר, מלקוחות שהשתתפו במפגשים מתוקשרים שלי, מאלה שהגיעו לפגישות ייעוץ אישיות, מלקוחות קבועים וכאלה שביקשו לקבוע עמי פגישות היכרות. אנשים יקרים חיבקו אותי מכל עבר וסיפרו לי כמה הועלתי להם, כמה הם נתרמו מהמפגש אתי. חשתי התרוממות, הכרת תודה ושמחת היצירה.

בקיצור, זה היה יום מפואר. שיעור נפלא. תחילה בעטו בי (כלומר בעטתי בעצמי), אחר כך פרגנו לי. מקווה שלמדתי משהו, וַלא ברור שאפגוש את השיעור הזה שוב ושוב – עד שאפנים.

עולים תדר
שותפות עם ענת ברבי, מנטורית והילרית מהשורה הראשונה עם ניסיון בליווי וקידום מוצלח במיוחד של אנשים מכל תחומי החיים, הניבה את הערב “עולים תדר!” מפגש מתוקשר שתכליתו ריפוי, העצמה וקידום. זהו ערב שקורים בו ניסים, תהפוכות, מסרים נמסרים, תובנות מגיעות, אסימונים נופלים.

זה לא ערב רגיל. בערב הזה נוגעים, מרפאים, לומדים. אין טקסטים מוכנים ולעוסים ולא עבודה מנטלית מייגעת. רק עבודה של הלב – עבודת קודש.
מזמינה אתכם לערב “עולים תדר!” שיתקיים ביום רביעי 23.11.11 בין השעות 19:00 – 22:00 בבית שרת, רחוב משמר הירדן 18, גבעתיים.
מצרפת לכם לינק לוידיאו שצולם ובו עדויות של משתתפים במפגש הקודם.
מחיר השתתפות: 135 ש”ח

מאחלת לכם מסע מופלא על קרוסלת החיים ומקווה להיפגש בקרוב.
ניבה
רואים עמוק – הולכים רחוק.
טלפון להזמנות: 052-3225319

3 Responses to תיקשור – לא בבית סיפרנו!

  1. נפלא. את אלופה, לא מהיום ולאו דווקא מבפנים, אלא מכל הכיוונים וההיבטים. להירגע. בדרך כלל כשאומרים “תרגעי” – או, אז הפיוזים מזנקים באמת. אבל על יכולות הרוגע שלך אני סומכת. וממליצה. ובאשר למצלמה. אני משתמשת בפליפ. 2 כפתורים וחצובה – והכל מסודר לתפארת. אפילו מייקרוסופט, באמת חוצפה, לא תקלקל. בהצלחה!

  2. עדינה משולם says:

    אהבתי כל מילה שנכתבה .
    עדינה משולם .

  3. עדינה משולם says:

    הייתי במפגש היום 23 נובמבר ….ש.ז
    הסלוגן : “רואים עמוק -הולכים רחוק” זכה לתוספת אצלי: רואים עמוק הולכים רחוק ומרגישים ק ר ו ב עם עצמינו וזה מה שבאמת חשוב .
    המפגש היה מדהים והשת”פ בין ניבה לענת הוא לא מהעולם הזה (-:
    ועם זאת הכל פשוט ומאוד “הגיוני ”
    פשוט נפלא !
    ככל שבאתי עם קושי גדול יותר כך זכיתי ליותר הזדמנות לריפוי והרפיה …
    מה שמלמד אותי ע כ ש י ו ש…
    כגודל הבעיה שאני חווה עם עצמי כך גם גודל ההזדמנות לריפוי
    וכל מה שנדרש זו רק ה ס כ מ ה ועם עצמי !
    תודה .
    לעצמי שהסכמתי להשתתף בקבוצה ותודה לקבוצה שזכיתי להיות חלק ממנה ותודה לניבה וענת
    ש….את זה לא צריך לנמק .
    מומלץ לחוות .
    עדינה .

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>