שתיקה, הבשלה, גדילה

ישנן תקופות בחיים שאין לי מה לומר. נכון שזה נדיר, עניין של פעם פעמיים בעשור, אבל כשזה קורה זה בא בקול שתיקה רועמת, מעיף הצידה את כל המילים שנאגרו במשך השנים במוחי, משתלט ללא התנצלות על מרחב החיים שלי ושותק. פשוט שותק.

בתקופות אלה מופעלים אצלי, בלית ברירה, כל החיישנים העדינים. אני הופכת מהורהרת, קשובה, מתבוננת, פסיבית, איטית, לא יעילה, נטולת הישגים, וקורטוב של מרירות מתחיל להצטבר בשולי הזמן ומבלי משים, כמעט ללא ידיעתי מתחילה להתהוות בתוכי ישות חדשה.

את ניבה הזריזה, המשימתית, המתקתקת, העמלנית, מחליפה ניבה איטית, תוהה, בוהה, מבולבלת. קשה לי להודות שאני מבולבלת וכשזה מתקרב אני מנסה בכל כוחי להתנגד, להמשיך לרוץ, להילחם בשתיקה שאט אט מכסה אותי בגלימתה המעיקה, להעמיד פנים שאני עדיין אותה אישה מהירה, ברורה, אסרטיבית וחדורת ביטחון עצמי. אבל כשהכאוס בחיי עובר על גדותיו, כשיום רודף יום ואני עדיין מקרטעת בשבילי החיים כמו ציפור פצועה, אז ורק אז אני מסכימה להודות בזה. לא ברצון ולא בהתנדבות. הרבה יותר נעים לדווח על מרוצי מרתון, הישגים פנומנליים בעולם העסקים, רווחים מרקיעי שחקים, הצלחות פורצות גבולות, רוח וצלצולים. אבל עכשיו עלי להודות בחוסר האונים שבי, לקבל את האישה הכאוטית שהיא אני, זו עם הנטייה להתפרק ולהחליק במדרון לפרק זמן בלתי ידוע מראש.

בסופו של דבר, ותמיד בלית ברירה, מותשת מקרבות חסרי שחר, אני מסירה כל התנגדות ומסכימה לקבל את עצמי על הכעסים, ההחמצות, התסכולים, השאיפות, האהבות, ההישגים והמפלות. וכשאני מפסיקה להלקות את עצמי איזה כיף קטן מתחיל להתגנב פנימה. עוד דקה אתחיל אפילו ליהנות מזה.

אני עוד לא שם. כרגע אני רק בשלב הסרת ההתנגדות. עוד מעט אתחיל להתיידד אתו, עם הכאוס, ואבחין ביתרונות הגלומים בו, ביופי שבמהומת האלוהים, בשמחת הפירוק שבאה תמיד לפני הילולת האיסוף וההרכבה מחדש. במוות הקטן שלאחריו מגיעה תנופת חיים חדשה, באפרוח הלב הצנום שמתחיל אט אט להעלות בשר של אהבה, ועוד מעט יבקע מהקליפה. הנה אני מתרגלת להניע את הכתיבה מחדש, לסדר על הדף את האותיות והמילים כך שיצרו שוב איזו התחלה של תמונת עולם קוהרנטית, מדוייקת ונכונה לרגע הזה.

הנה, עכשיו אני מתחילה אפילו להרגיש. מעבר להתנגדות ולקושי מתחילה עננת השתיקה להתפזר, גלימתה המעיקה מתפוגגת, תחילה בקצוות ואחר כך במרכז, ואני חשה באהבה שמנשימה, מרגשת, מחשלת ומערסלת אותי. בתוך ים האהבה הזה אני היא מי שאני, שלמה, ענקית, יפה, חכמה, מצחיקה אהובה ואוהבת. כן, אני גם כאוטית, סוערת, מבולבלת וחסרת אונים, שטה על גלי החיים, עולה ויורדת, מתפנקת, מתפרקת, מתלכדת, מתקדמת ולומדת.

בתוך ים האהבה הזה אני מלאת תודה.

רשמים מסדנת “מדע ההתעשרות”

בערב הסיום של סדנת “מדע ההתעשרות” דיברו המשתתפים  על הערך שקיבלו וכיצד הגיעו לסדנה וכיצד יצאו ממנה.

לכבוד הוא לי להנחות סדנאות אלה במהלכן לומדים המשתתפים על עצמם ועל היכולות העצומות הטמונות בהם. אני אסירת תודה על הפלא הזה, להיות עדה לחיזיון מופלא במהלכו קורם השינוי עור וגידים והבלתי אפשרי הופך אפשרי.

אני מזמינה אתכם לצפות בסרטון וידיאו קצר שצילמתי ובו דברים שאמרו כמה ממשתתפי הסדנה:

 

 בקרוב…

 יקירי,

התבוננו בשאלות שלפניכם וענו בכנות:

  • האם תפקיד חייכם ברור לכם?
  • האם הבנתם את דקויותיו?
  • האם אתם משחקים את התפקיד שנועד לכם או שמא מדקלמים תפקיד שנועד לשחקן אחר?
  • האם אתם רוצים לשפר את תוצאות החיים ולא יודעים כיצד לעשות זאת?
  • ומתי סוף כל סוף בכוונתכם להתחיל? מחר? מחרתיים? בשנה הבאה? עכשיו?

 

מזמינה אתכם לקבל תשובות במסגרת מפגש מרתק וחווייתי על “מדע ההתעשרות ושאר ירקות”  שיתקיים ביום ה’, 11.11.10 בין השעות 20:00- 23:00 ברמת –אביב.

  • בערב זה אחשוף בפניכם את עקרונות “מדע ההתעשרות” כפי שאני מבינה ומיישמת בחיי.
  • בערב הזה תתנסו הלכה למעשה בכוח העצום שקיים בכם, ותתחילו להניע עוד באותו ערב את גלגלי היקום לתועלתכם.
  • בסיומו של הערב תדעו מה עליכם לעשות כדי לשנות את תמונת העולם שלכם, כיצד ומתי לעשות זאת.
  •  בערב זה גם אציג בפניכם את סדנת “מדע ההתעשרות” שנפתחת ממש בקרוב – מסע שתכליתו הנעה והנאה, התבוננות ועשייה, הגשמה והחלמה.

אז תנו לי 3 שעות מזמנכם ואלמד אתכם את שלמדתי בחיי: בכל אדם קיים ניצוץ של גאונות שממתין למימוש. לא נמאס לכם לחכות? אחרי הכל ההצגה כבר החלה, המסך נפתח, האורות דולקים, העולם ממתין בהתלהבות למופע, ואתם הכוכב הראשי.

האירוע מתקיים בביתי, ומספר המקומות מוגבל. מומלץ להירשם מראש בטלפון: 052-3225319 או לשלוח לי מייל: nivalev@012.net.il.

מחיר כניסה 50 ש”ח.

 

שלכם,

 

 

 

2 Responses to שתיקה, הבשלה, גדילה

  1. יקיר מור says:

    ניבהל’ב,
    (כן, כמו ניבהל’ה רק עם ב), כתמיד המילים שלך חדות וברורות, שיעור חשוב לאין שיעור הזכרת לי ואם אפשר לתמצת אותו במילה אחת הרי שהיא- כניעה.
    הרגע הזה בו אנו מבינים שלפעמים החיים מזמנים לנו קיר שהוא גבוה במקצת אבל ממש בקצת מעבר ליכולותינו, המלחמה הפנימית, האמונה במסוגלות, ההבנה שלא… ולאחריה הכניעה הם תהליך עוצמתי, דווקא ברגע הזה מתוך האין, מתוך הריקות אנו צומחים מחדש.
    חזקים יותר, חכמים יותר.
    תודה על המילים, תודה על הזיכרון שעוררת בי.
    יקיר מור

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>